החלטה בתיק ב"ל 33214-07-12

השאלה העומדת להכרעה הינה - האם יש לדחות על הסף את תביעת התובעת להכרה בליקוי השמיעה ובטנטון הנטענים על ידה כפגיעה בעבודה, בשל אי עמידה בתנאי הסף על פי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). 

עובדות המקרה כעולה מכתבי הטענות

1.                התובעת, ילידת 1968, עובדת משנת 2000 ועד היום כעובדת ייצור במחלבה השייכת לבעלה (להלן - המחלבה), כאשר לטענתה היא היתה ועודנה חשופה במסגרת עבודתה  לרעש מזיק.

2.                התובעת הגישה לנתבע ביום 26.2.12 תביעה להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. לתביעתה צירפה התובעת בדיקת שמיעה ממכון אופק צפון מיום 13.2.11.

3.                לבקשת הנתבע, נמדדו ביום 29.4.12 עוצמות הרעש במחלבה ונמצא כי התובעת אינה חשופה לרעש מזיק נכון למועד עריכת המדידות.

4.                בהסתמך על מדידות הרעש, דחה הנתבע במכתבו מיום 10.5.12 את התביעה בנימוק, כי התובעת אינה חשופה לרעש מזיק בעבודתה כהגדרתו בחוק. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

5.                בכתב תביעתה, טענה התובעת כי בשנת 2009 הוחלף במחלבה הקומפרסור הישן, אשר עבד במחלבה משך 9 שנים ואשר בקע ממנו רעש מזיק ביותר, אשר אף היווה מטרד לכל השכונה. התובעת צירפה לתביעתה העתק מזיכרון הדברים בגין מכירת הקומפרסור הישן והעתק הקבלה בגין רכישת הקומפרסור החדש ביום 22.1.09.

6.                בדיון המוקדם, טענה התובעת כי עד לשנת 2009 היתה חשופה בעבודתה לרעש מזיק שבקע מהקומפרסור הישן, כאשר בתקופה זו לא נערכו במחלבה כל מדידות רעש וכי לאחר שנת 2009 התובעת עדיין חשופה לטענתה לרעש מזיק בעבודתה, אולם בעוצמות יותר נמוכות. מנגד, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות כבר בשלב הזה, משעולה מדו"ח מדידות הרעש, כי התובעת אינה חשופה יותר לרעש מזיק בעבודתה משנת 2009 ואילך ומשקיים שיהוי בהגשת התביעה לנתבע העולה על 12 חודשים בניגוד להוראת סעיף 84א(א)(3)(א) לחוק. בתום הדיון, נדרשה התובעת להבהיר תוך 30 ימים את עמדתה בתיק, האם היא טוענת לחשיפה לרעש מזיק בעבודה עד לשנת 2009 (מועד מכירת הקומפרסור הישן), אז יש לבחון את טענת השיהוי שהועלתה בדיון, או שמא התובעת טוענת לחשיפה לרעש מזיק בעבודתה גם לאחר שנת 2009.

7.                משלא התקבלו ההבהרות הנדרשות נקבע מועד לדיון נוסף. בדיון מיום 4.2.13 טען הנתבע, כי התובעת הגישה תביעתה לנתבע ביום 26.2.12, בהסתמך על בדיקת שמיעה שצורפה על ידה מיום 13.2.11, מכאן שקיים שיהוי בהגשת התביעה העולה ב-13 ימים על 12 החודשים המוגדרים בסעיף 84א(א)(3)(א) לחוק; עוד טען הנתבע כי אף אם קיימת כל בדיקת שמיעה המאוחרת למועד הבדיקה שצורפה, הרי שכעולה מדו"ח מדידות הרעש, התובעת אינה חשופה יותר לרעש מזיק בעבודתה משנת 2009 ואילך, ולכן גם לא ניתן לבחון אם קיימת החמרה כלשהי בשמיעה, שכן החמרה זו אינה יכולה להיות תוצאה של חשפה לרעש מזיק בעבודה; מכל הטעמים האלה, ביקש הנתבע לדחות את התביעה כבר בשלב הזה.

8.                התובעת מצידה, טענה בדיון כי אין כאן שיהוי משחתמה היא על טופס התביעה ביום 13.2.12, כאשר בדיקת השמיעה שצורפה הינה מיום 13.2.11, ואין לדחות את התביעה על הסף רק משהגיע טופס התביעה לנתבע בדואר לאחר ימים ספורים מחלוף 12 החודשים הקבועים בחוק. התובעת ביקשה להוסיף ולהגיב בכתב על טענת הנתבע לדחייה על הסף, כפי שאכן עשתה.

בתגובתה, שבה התובעת וטענה כי במסגרת עבודתה, היתה חשופה לרעש " חזק ומזיק" כלשונה עד לשנת 2009 ואילו לאחר מכן ועד היום היא חשופה לרעש " חזק", שכתוצאה מהם החלה לסבול מליקוי השמיעה והטנטון הנטענים על ידה. עוד טענה התובעת כי " עסקינן במחלת מקצוע ו/או בפגיעה מסוג מיקרוטראומה שאירעה לתובעת תוך כדי ועקב עיסוקה ו/או עבודתה במשלח ידה.. גם אם עוצמת הרעש בשלושת השנים האחרונות לעבודתה עומדת על פחות מ- 85 דציבל...". לדידי התובעת, פרשנות הנתבע לחוק, שכתוצאה ממנה מתאיינת זכותה להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי רק בשל איחור של ימים ספורים בהגשתה, אינה הגיונית ועומדת בסתירה מוחלטת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולחוק הביטוח הלאומי שהינו ביסודו חוק סוציאלי. לטענת התובעת, על בית הדין לאזן בין האינטרסים השונים של הבאים לפניו, ובכלל זה להבחין בין התובעת שאיחרה בהגשת תביעתה לנתבע במספר ימים בלבד, לבין מבוטחים אחרים שישנו על זכויותיהם משך שנים רבות. התובעת הפנתה לפסיקה שיצאה תחת ידו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (בל 1840/10 רמזי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.7.11), בה מתחה לטענתה השופטת גילצר ביקורת על פרשנות הנתבע להוראת סעיף 84א(א)(3)(א) לחוק והעניקה לו פרשנות מקילה; התובעת ביקשה ליישם פרשנות זו בענייננו ולדחות את טענת הנתבע בהתאם.

דיון והכרעה

9.                סעיף 84א לחוק נחקק בתיקון מספר 79 לחוק, במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה - 2005, שנכנס לתוקפו כבר ביום 1.4.05, ולפיכך הינו חל על התביעה שבפנינו.

10.           סע' 84א לחוק קובע את התנאים להכרה בליקוי השמיעה והטנטון, כדלקמן:

(א)       אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא  אם התקיימו כל אלה:

1.                 המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל- 1970 (להלן- רעש מזיק);

2.                 כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

3.                 הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה -

(א)         היום בו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית);